קיט עיתונות · English
ירושלמים
מסה ויזואלית · ספר הצילום השישי של שרון גבאי
חמש־עשרה שנות צילום רחוב בירושלים · 2011–2026
חמש־עשרה שנים, מצלמה אחת, עיר אחת — "ירושלמים": מסה ויזואלית על הפסיפס האנושי של ירושלים.
במשך חמש־עשרה שנה שרון גבאי שוטט ברחובות ירושלים ללא תסריט מתוכנן. הוא לא המתין לרגע ה"נכון" ולא ביים אף פריים. הנוכחות השקטה שלו – בשוק לפנות בוקר, במאה שערים בערב שבת, או בהר הזיתים ביום חול – יצרה ארכיון דוקומנטרי של פסיפס אנושי שמדריכי התיירים אינם מראים.
מתוך מיליון וחצי צילומים, נבחרו בקפידה כ-300 תמונות המזקקות את הווייתה של העיר. התוצאה אינה ירושלים של אבן וקדושה, אלא עיר של בשר ודם, שבה חרדים, ערבים, נזירים, סוחרים וילדים חולקים מרחב אחד, לרוב מבלי לדעת זה על זה. מבט הומניסטי, נטול שיפוטיות, המספר את סיפורה של העיר דרך פניהם של החיים בה.
הספר "ירושלמים" (2026) מוגש במהדורה תלת־לשונית (עברית, אנגלית וערבית) בפורמט מוזיאלי (28×25 ס"מ), הכולל 304 עמודי פנים, כריכה קשה ומארז שרוול. הספר ראה אור במהדורה מוגבלת של 2,000 עותקים.
הטיפוגרפיה העברית על גבי הכריכה ובתוך הספר מבוססת על כתב ידו של ענר שפירא ז"ל (באמצעות מיזם "אות חיים"), פרט עיצובי שנועד לשמר ולהחזיר את אותיותיו אל הרחובות שעליהם נכתבו.
הספר רשום רשמית באוסף הקבע של ספריית הקונגרס האמריקאית (Library of Congress) ובספרייה הלאומית של ישראל (דאנאקוד / ISBN: 9789655977875).
שרון גבאי (נ' 1974, ירושלים) הוא צלם דוקומנטרי, צלם רחוב ודיוקנאות עצמאי. במהלך הקריירה הוציא לאור שישה ספרי צילום. עבודותיו הוצגו בתערוכות יחיד בינלאומיות ובתצוגות רשמיות בבניין האו"ם בניו יורק, בקונגרס האמריקאי בוושינגטון ובכנסת ישראל. מעל ל-350 מצילומיו פורסמו בערוצים הרשמיים של משרד החוץ הישראלי ברחבי העולם. כצלם תדמית, הוא מלווה אישי ציבור, פוליטיקאים ואנשי עסקים בסטודיו נייד בפריסה ארצית.
שרון גבאי נולד וגדל בשכונת נחלאות בירושלים. לפני שהפך לצלם, עבד במשך שנים בתחומי הניהול והתקשורת. בגיל 38 לקח מצלמה ויצא לרחוב. מאז הוא לא הפסיק. הפורטרטים שלו משמשים כתמונות ראשיות בעשרות ערכים בוויקיפדיה של אישי ציבור ישראלים — פוליטיקאים, נושאי פרס ישראל, חתני פרס נובל ומפקדי צבא. הצילומים שלו משמשים להסברה ישראלית של משרד החוץ ומשרד התיירות.
ירושלים מתועדת לרוב דרך האבנים שלה: הכותל, הצריחים, החומות. דימויים אלו של העיר, נצחיים ומונומנטליים, ליוו את ספריי הקודמים. הספר הנוכחי מבקש להסיט את המבט מן הסמלים אל המרקם החי; מן המיתוס אל המציאות.
הפרספקטיבה המוצגת כאן היא של יליד המקום, בן למשפחה ששורשיה נטועים בעיר הזו דורות אחורה. זהו מבט שנוצר מתוך חיים בעיר, לא מתוך ביקור. מבט שנשען על היכרות מתמשכת עם קצב הרחוב, עם שינויים איטיים ועם חזרות, עם אנשים שחולפים ועם כאלה שנשארים.
סבי היקר עליו השלום היה לוקח אותי כילד לטיול קבוע בסמטאות העיר העתיקה בשבתות בבוקר. אני זוכר כיצד סוחרים היו קמים לכבודו, מקבלים את פניו בחיבוק חם ומפנקים אותי בממתקים וגזוז.
אבי האהוב, שאני זוכר אותו בעיקר עובד קשה בחריצות ובמסירות, לימד אותי את סודות השוק. הוא ידע איך לדבר לכל אדם בסלנג המיוחד של ירושלים של שנות ה־70 וה־80; לא היה סוחר שלא הכיר וכיבד אותו.
ואמא שלי האהובה, שתמיד ניסתה לשמור עליי מכל הדברים הרעים שיכולים לקרות בעיר הזאת, היא זו שלימדה אותי לאהוב את ירושלים למרות פגמיה.
צילום רחוב אינו מתעד רק רגע, הוא מתעד שכבות. בירושלים, האבן העתיקה והאדם בן־זמננו חולקים את אותו המרחב, לעיתים גם את אותו הפריים. הזמן אינו קו ישר, אלא הצטברות: עבר, הווה וזיכרון מתקיימים בו זמנית.
צילום רחוב בירושלים הוא עניין מורכב. המצלמה נוכחת במרחב טעון: דתות, זהויות, מתחים פוליטיים ופערים חברתיים. ובכל זאת, בתוך המורכבות הזו מתקיימים רגעים שאינם מבקשים לייצג דבר. שתי נזירות, אישה בחיג'אב עם ילדיה ועגלת תינוק, גבר חרדי, כולם באותו שער בעיר העתיקה, באותו הרגע, מריחים את אותו בייגלה.
המצלמה משמשת כאן ככלי מתבונן. היא אינה מבקשת להכריע או לייפות. היא מתעדת רגעים אגביים, יופי וכאב המתקיימים בערבוביה. זוהי ירושלים ללא איפור. ירושלים של בשר ודם.
הספר נבנה בקפידה כמעשה מרכבה. מעבר לאסופת הצילומים, הוא טומן בחובו רבדים הנחשפים דרך הזיקה שבין התמונות לרצף הסיפורי. חיבורים הנעים בין הגיאומטרי והחזותי לבין האמירה הרעיונית והביקורתית.
הספר הזה הוא תיעוד של חמש עשרה שנים. לא פרויקט חד־פעמי, אלא תהליך מתמשך של אלפי שעות של הליכה, התבוננות והמתנה. ניסיון ליצור ארכיון אנושי של עיר שמשתנה ונשארת זהה. ספר מקומי מאוד, המבקש לדבר בשפה רחבה. ספר על ירושלים, אך גם על אדם בעיר.
אלו הירושלמים.
מלאכת התיעוד היא עניין של שבריר שניה, אינסטינקט של רגע. אך מלאכת המיון התגלתה כמסע ארוך, מפרך ותובעני אף יותר מהצילום עצמו. בשנה האחרונה ישבתי מול המסך יום־יום, שעות בכל יום, בניסיון לדלות את התמונה המדויקת מתוך ארכיון של למעלה ממיליון וחצי רגעים שנלכדו בעדשה שלי ב־15 השנים האחרונות.
המסע הזה היה עבורי הרבה מעבר לעריכה; הוא היה חבל הצלה. לאחר התיעוד הקשה בכפר עזה באוקטובר 2023 והעבודה על התערוכה "שואה בכפר", התכנסתי בתוך הסטודיו למשך שנתיים. העבודה על "ירושלמים" הצילה אותי מרעשי המלחמה, והצורך בהשלמות לספר הוא שהוציא אותי חזרה אל הרחוב לראשונה בסוף 2025 ותחילת 2026. מול ים החומר הזה, הבנתי שבלתי אפשרי באמת למצוא את "הטובות ביותר". הוויתור על תמונות מסוימות היה קשה כמו פרידה, אך הבחירה הסופית נעשתה מתוך ניסיון כנה להציג את ירושלים כפי שהיא באמת: חשופה, מורכבת ואנושית.
האות העברית ב"ירושלמים", לכל אורך הספר וכולל הכותרת על הכריכה, מבוססת על פונט שנוצר מכתב ידו של ענר שפירא ז"ל — מוזיקאי וחייל, בן ירושלים — באמצעות ארגון "אות חיים".
בשבעה באוקטובר עמד ענר בפתח מיגונית עמוסה סמוך למסיבת הנובה, והשליך החוצה, אחד אחרי השני, שבעה רימונים שנזרקו פנימה — והציל חיים רבים. הרימון השמיני נטל את חייו. הוא היה בן 22.
20% מהרווחים מוקדשים לעמותת ענר שפירא, בברכתם ובהסכמתם של הוריו.
"אתה צלם מדהים. זה מדהים ביופיו הדבר הזה."
"שרון לא מצלם רק את הכותל, החומות והאבנים, אלא את המרקם האנושי שמעניק לירושלים את נשמתה. תודה לך, שרון, על שאתה בונה ארכיון חי של ירושלים, לא רק כפי שהיא נראית, אלא כפי שהיא מרגישה."
"ספר חשוב שאין כמותו."
"יצירת מופת. יצירת אמנות שאין כמותה."
"הספר הזה מהמם. שילוב מדויק של ירושלים — הנופים, האנשים, הצבעים."
"הספר פשוט מושלם. עמוק, מרגש ואסתטי. מבט חדש על ירושלים שלא ראיתי כמותו."
"מעולם לא ראיתי ספר כזה על ירושלים."
"הספרים יפהפיים! איזה הישג ומתנה לירושלים."
ברכה רשמית של נשיא המדינה יצחק הרצוג לספר "ירושלמים", לרגל יום ירושלים.
"תודה לך שרון גבאי היקר על המשימה הזאת שביצעת בכישרון, במקצועיות, ובעיקר באהבה עצומה לירושלים."
שרון גבאי התארח אצל נשיא המדינה יצחק הרצוג בבית הנשיא (19.07.2026).
"אתה צלם כל כך ייחודי. יש לך יכולת לצלם את הנשמה של האנשים, ובספר הזה אפשר לראות את הנשמה של ירושלים. זהו ספר מדהים וחשוב, וראוי שיופץ בעולם."
סרטון ערב ההשקה של "ירושלמים" — גלריית בית אות המוצר הירושלמי, ערב יום ירושלים 2026 (2:45 דק').
חמש כפולות מקוריות מתוך הספר "ירושלמים" — לשימוש עיתונאי בלבד · קרדיט חובה: שרון גבאי.
